;כותרת;
(אני לא בת אדם, אני סרטן)
היום היה ממש רע, כאבו לי התפרים (עשיתי ניתוח להוצאת הפורט- אקט )
הרגשתי שאני מתפרקת... כמו בסרטים- הכל בהילוך אטי, הלכתי למטבח, לקחתי סכין ובאתי לחתוך חתך קטן ביד,
אבל לא יכולתי.... אמרתי לעצמי : אני לא חותכת! אני לא מטורפת...אני לא אותר, ואז הנחתי את הסכין וחזרתי למחשב,
איזה יום....מסוג הימים שזוכרים לרעה, אני בודדה, בודדה, בודדה,
אני נמצאת עם הרבה חברות וחברים, כולם מדברים בניהם, ורק אני לבד... אני לא רוצה צומי! לא רוצה חסדים! מאף אחד!
אני רק רוצה שיעריכו אותי בזכות עצמי. לא בגלל שברתי סרטן, תמחקו ת'סרטן!
התקופה הזאת גרמה לי להבין כל כך הרבה דברים, כמו למשל ; שאני שונאת אהבה, אני אוהבת אבל לא רוצה,
אני רוצה שמישהו יאהב אותי...אבל כשאני יודעת שמישהו אוהב אותי...אני פשוט מראה שאני לא מעוניינת.
אני עדיין מחכה לנסיך ההוא על הסוס הלבן שיבוא, אני חושבת שוולט דיסני עשו לנו עוול, מילאו אותנו בסיפורים על נסיכות יפות,
ונסיכים יפי תואר, חחח הרשו לי לגחך, דייי עזבו אותי מאהבה, נמאס ליייייייי,
אולי אני הנערה שעליה דבר maroon 5 בשיר שלו...."she will be loved"הלוואי שאהיה נאהבת...על ידי מישהו שאני כל חייו.
אז אולי יצאתי קיטשית, אני מודה... אבל נחמד לחלום...
חוץ מזה שהבנתי כמה דברים מהסרטן, זה הרס אותי! הרס לי את הגוף..
נעשיתי חלשה, מכוערת (לא שהייתי מלכת היופי לפני... אבל..) ובעיקר בודדה,
כמה אפשר לסבול? כמה? לא רוצה שאף אחד ירגיש ת'סבל הזה...
אני לא מאחלת לאחמדינג'אד לסבול את זה... (אני מעדיפה שהוא ימות, אבל לא מסרטן .)
;){kind=link}