אני זוכרת את זה, כאילו זה היה אתמול... הייתי בת 4, אני והמשפחה שלי הלכנו לבית מלון,
באחד הימים נכנסתי למים הרדודים עם גלגל ים ( גלגל עם 2 חורים לרגליים ),
אני זוכרת שצחקתי ודיברתי עם בני דודים שלי....התרחקתי מהם, ואז קרה דבר מפחיד... התהפכתי עם הגלגל ים,
ניסיתי לצאת מהגלגל... בכל הכח שלי, הייתי כל כך קטנה, אז לא היה לי מספיק כח.. וחוץ מזה - הייתי עם הראש הפוך בתוך המים,
באיזה שהוא שלב הרפיתי.. ראיתי את פסי האור הלבנים נעים על רצפת הברכה בהילוך אטי, הכל היה שקט כל כך ונעים,
הרגשתי כאילו אין רוע בעולם, הרגשתי שמחה כזאת....שלווה כזאת מוזרה,
לפתע אחזה אותי יד חזקה והוציאה אותי מהמים, זה היה המציל, אני בחיים לא אשכח אותו, אמנם אני לא זוכרת איך נראה
הפרצוף שלו.. אבל אני זוכרת שהוא היה גבוה ונחמד, מאז היה לי משהו קרוב לטראומה... פחדתי לשחות במים עמוקים..
ברמה של אין מצב , אני מעדיפה למות ורק לא להיכנס לשם.
בגיל 7 אבא שלי לקח יוזמה : ללמד אותי לשחות, אבא שלי למד בוינגייט ולכן הוא יודע כמה דברים בספורט...
אחרי שהוא הצליח במאמצים רבים ללמד אותי לשחות, קרה דבר דיי מלחיץ;
זה היה בחופש הגדול של שנת 2006 אם אני זוכרת נכון, הלכתי עם הכיתה שלי לברכה, שחינו ועשינו כיף...
עד שילדה אחת שכנעה את חברה שלי לשחות במים העמוקים, בהתחלה היא לא רצתה, אבל היא התעקשה...
היא אמרה שהיא תהיה לידה, בחלק הזה היא כבר השתכנעה, היא התחילה לשחות במים העמוקים, עד שלקראת הסו היא לא יכלה יותר
והיא התחילה להיכנס להיסטריה בתוך המים, היא בקושי נשמה...היא בלעה מים וזה היה סיוט, הילדה שהייתה צריכה להגן עליה שחתה לידה ולא עשתה כלום, אין לי מושג למה.. ואני מנסה לא לשפוט אותה..בכל מקרה, ידעתי שאני חייבת לעשות משהו, אז בהתחלה תפסתי לה את היד וניסיתי לדחוף אותה למעקה, אבל זה לא הצליח...ואז עלה לי רעיון, שחיתי למעקה , תפסתי ביד אחד את המעקה
וביד השניה תפסתי לה ביד, ניסיתי לדחוף אותה אל המעקה, אבל זה היה קשה, היד שלי שאחזה במעקה החלה להחליק, לא היה לי מושג מה אני עושה, בשנייה היד שלי החליקה מהמעקה אני חשבתי ש: זהו, הלך עלינו... כמעט נפלתי מהמדרגה (יש תמיד מדרגה כזאת במים עמוקים..)
ולפתע אחותי שחתה ליד השנייה של חברה שלי ומשכה אותה למעקה, ככה היה יותר קל לי למשוך אותה.. כנראה אחותי שחתה מאחורי חברה שלי ועזרה לה להישאר מעל המים, ואז היא ראתה שאני נאבקת להישאר על המדרגה אז היא באה לעזרתי, אני ואחותי יכולות לדבר דרך העיינים,
ובקיצור, הצלחנו איכשהו להציל אותה מטביעה, תנסו לדמיין את זה, ברכה מפוצצת באנשים ו2 צוציקיות בכיתה ב' שמנסות להציל את חברה שלהן,
מעניין איפה המציל היה :\ אנחנו לא מדברות על זה, גם לא עם החברה הזאת, רק פעם אחת היא הזכירה את זה... אבל למרות שעברו כמה שנים טובות ואנחנו כבר לא לומדות באותו בית ספר...מאז ועד היום אנחנו בקשר... תכל'ס זה עצוב, אבל ב"ה אין לנו טראומה מזה...
בשבילי זה היה מן סגירת מעגל, התקרית שבה כמעטה טבעתי בגיל 4, והתקרית שהצלתי מישהי בגיל 8...
אני אוהבת סגירות מעגל (:
;){kind=link}