אוף, לא רק שאני מרגישה לבד- זה גם נכון :(
כולם מתחמקים ממני,אפילו חברה ממש קרובה אליי,אני יודעת שאני מכבידה על כולם..
ואני יודעת שכל הידידים שלי מסתובבים איתי רק בגלל אחים שלי..אני יודעת את זה מצויין, (ובגלל שהיה לי סרטן- אבל זה תמיד היה ככה )
לפעמים אני רוצה להחליט לא לצאת מהבית, כדי שאולי הם ישימו לב... אבל אני לא עושה את זה כי אני לא אוהבת צומי.. וגם בגלל שאני לא יכולה בלי חברה, אני מתה בלי חברים, ואין לי עכשיו חברים, אז אני חיה רק באופן טכני- כי בפנים אני מתה כבר הרבה זמן.
אני מבינה את החברים שלי, אני בוגרת מכל השאר, אני עקשנית, משעממת...כבדה, לא זורמת..איך שתקראו לזה...
אני לא יודעת מה לעשות....
לא יודעת.....
אני כמו פצצת זמן, לא ייקח הרבה זמן עד שאני אתפוצץ ... אני נטל על כולם.
בשביל מה נולדתי? כדי לסבול? כדי לגרום לאנשים אחרים לסבול?
אני לא חיה בשביל עצמי, רק בשביל האנשים שבאמת באמת באמת אוהבים אותי... וה'חברים' שלי- כנראה לא נכללים ברשימה הזאת- סתם שחקנים.
כואב לי הלב על אמא שלי, היא לא מבינה מה קורה איתי...היא תמיד אומרת לי:
מה קורה איתך , אוריה? אה, מה איתך? למה את ככה? תגידי לי...
ומה אני אגיד לה בדיוק? שאני שבורה? שאני מרגישה שאין לי כבר כוחות?
איך אני יכולה לומר לאמא שלי...זאת שדאגה לי, שעשתה הכל בשבילי..
איך אני יכולה לומר לה דברים כאלה?...
איך?
לשמור בפנים לא יעזור הרבה אני יודעת...
הבכי עומד לי בגרון...אני מרגישה על הפנים...
דיי... אלוקים, למה זה מגיע לי? מה הייתי בגלגול שעבר שמגיע לי את כל הסבל הזה?
אני עוד שנייה משתגעת...


















