אני סוג של עוף מוזר, אולי לא כולם רואים את זה...אבל אני בתכלס נורא שקטה, לא מתחברת לבנות הצווחניות האלה שעושות לי כאב ראש..
אני לא מנסה ולא רוצה למשוך תשומת לב מבנים, אלא להפך, אני מנסה להצניע ולהקטין אותי כמה שאפשר...
נגיד כשמכירים חבר'ה חדשים, כולן מנסות להרשים, גם אני, אני לא אשקר, אבל למה להתאמץ יותר מדיי כשאין לי סיכוי?
אין לי שום סיכוי עם השיער הקצר והפנים ובכלל, כל הדברים...אין , פשוט אין. ואני לא באה להתבכיין, באמת, רק לפרוק.
כשאני מכניסה לעצמי בראש, שאני לא מעוניינת בבנים מסויימים, אני מרגישה ממש ממש בנוח ואני הכי נחמדה ולא ביישנית,
למשל, יש לי איזה 8 ידידים ממש טובים, שאני מרגישה איתם בנוח יותר ממה שאני מרגישה עם בנות או בנים אחרים,
כי הם לא שופטים אותי לפני איך שאני מתלבשת, מתאפרת, או איזה בושם אני שמה (לא שהיו לי בעיות בקטעים האלה...הכוונה, אני לא צריכה להרשים אותם כדי שהם יקבלו אותי..) וכשבנים אחרים באים, אני ממש משתדלת ללכת עם ידידים שלי....
כי ת'אמת, אני לא מתה על בנים בגיל שלי... כי רובם נורא ילדותיים וכ"כ לא בוגרים, אז אני מחפשת את אלה בני ה16, 17 , 18...
אין לי מה לעשות עם ילדים ילדותיים, אני פשוט מתעלמת רוב הפעמים, מצטערת, אבל לא מתאים לי לרדת רמה... ולכן כל הבנים
גם לא מבינים למה אני כל כך קשה איתם, קודם תתבגרו ואז תדברו איתי...
כאילו, ראבאק, אתם רואים שהידיד הכי קטן שיש לי בן 16.5 , והכי גדול בן 18, ראבאק ! תפיקו את הלקחים....
ואל תגידו לי למה את מסתובבת איתם, כי התשובה שלי זה : ככה, הם כמו אחים שלי :P
;){kind=link}