זוכרים את ההוא? זה שעוד מעט הולך להיות בן 19?
שאוהב אותי?...זוכרים שפחדתי, כי זה קצת לחץ עליי?
לא משנה, הקיצר אני חושבת שעכשיו, במקום לפחד...אני פתאום מעריכה אותו,
כי הוא, הבן אדם הראשון שאני רואה בעיניים שלו שהוא אוהב אותי ומעריך אותי..
הראשון ! אז אולי לא נהיה חברים ואולי בחיים לא אגיד לו שהייתי דלוקה עליו פעם,
אבל פתאום בא לי, בא לי לתת לו חיבוק דוב ולהודות לו על זה שהוא אוהב אותי...
אתם לא מבינים כמה שזה חשוב לי עכשיו, ההערכה הזאת..מאנשים.
ועוד בתקופה שכולם עוזבים אותי..אחד אחרי השני גליתי מי אהב אותי ומי בעצם שחק אותה..
ואנשים אוהבים אותי עכשיו רק משום שהם מעריכים אותי משום שהיה לי סרטן,
אבל הוא אוהב אותי...
הולכת בחשכה,
דורכת על כל הזיכרונות,
לומדת לשכוח לאט לאט...
לומדת לשכוח,
וכמעט עוד מעט כשהשמש תזרח-
יותר לא אזכור מאומה..
רק אבק יישאר מהיום,
מאותו היום שאל לבי נכנסת.
רק אזכור דבר אחד,
רק דבר אחד בי השארת.
את תצלום עינייך הכחולות,
אותן העיניים השבורות.
ואיך שאהבת אותי כשעברתי לידך
איך עינייך זרחו ,והאור...


















