היום בדיוק לפני שנה, התחיל כל הסבל המגעיל הזהההה!!!
אני יודעת שאני בקושי כותבת פה... לא נטשתי אף אחד! (:
אני פשוט מנסה להתאקלם מהתקופה המטורפת הזאת... זה קשה מאוד..אבל מה לעשות?
עדיין לא חזרתי ללימודים, כנראה שאני אחזור בסביבות פסח- אני אעדכן (אני אנסה לא לשכוח)
בכל מקרה, המצב שלי כרגע הוא 'חזרה לשגרה'- זאת אומרת שבאה אליי מורה פרטית 3 פעמים בשבוע,
וחוץ מהמורה שבאה אליי הביתה,
אני צריכה ללמוד דרך אתר אינטרנט , (אני לא מקפידה על זה בעליל >_< . )
הסטטוס שלי לא השתנה... אני עדיין רווקה (:
הגעתי למסקנה שבנים רוצים בנות רק כדי להגיד 'תיראו יש לי חברה'....
למה צריך להיות לי 'לב שבור' בגיל 15??? אני לא יכולה לסבול את זה!
למה אני צריכה להרגיש נקיפות מצפון כשאני לאומרת על בנים שהם חתיכים, בגלל שיש לי חבר??( חברים של ידידים)
לאח שלי יש חברה, וסבבה והכל, אבל אתה תתחתן בעזרת ה' ,
בגיל 20+ ואז תהיה עם אישה כל החיים (בע"ה ), אז למה שלא תהיה חופשי עכשיו, כשאתה יכול?? (ואני לא מתכוונת ל'חופשי' כמו שבנים מפרשים את זה :P )
אהה ויש כאלה, שהם כולה בני 16, ששרים על זה שמישהי אהבה אותם- אבל היא הלכה ושברה להם ת'לב (עם כל הכבוד X) .)
למה אני צריכה להרגיש כמו פילוסופית בת 80???
גם ככה גיל ההתבגרות מביא איתו 'מתנות' כל יום :
אני יודעת בוודאות, שידיד שלי מאוהב בי... הוא דיבר איתי פעם על זה, והוא אמר לי את זה, הוא לא מפסיק לעצבן אותי בכוונה,
הוא לא מבין שאני לא בקטע שלו...יש לו חברה כבר חודשיים נראה לי WTF??? מה נראה לך בכלל??? הוא אולי חושב שאני קרירה אליו- בגלל שאי דלוקה עליו...מסכן שלי...
טוב, אני גמרתי עם חיי האהבה...לפחות עד הפעם הבאה שאני אתאהב D:
אז יאללה אהובים שלי, נפרד לעוד מליון שנה של הזנחת הבלוג :-*


















